החלטה בתיק בש"פ 5137/13

           זהו ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא השופט א' אברהם) מיום 1.7.2013 ומיום 23.7.2013 שהורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

1.        נגד העוררים, מוריס (יליד 1967) ופריד (יליד 1963) נוייסרי (להלן מוריס ופריד, בהתאמה), אחים, הוגש ביום 5.5.2013 כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון חטיפה לשם רצח או סחיטה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים. בתקופה שקדמה לאירועים שיתוארו להלן, עבד מוריס בעבודות בניין אצל המתלונן. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 19.4.2013 התקשר מוריס אל המתלונן ואיים עליו ועל ילדיו. למשמע דברים אלה התקשר המתלונן לראשד, בן משפחה המשמש כשוטר בתחנת נצרת עילית (להלן: ראשד) וביקש את עזרתו. כמו כן, התקשר המתלונן אל שלושת ילדיו (בני 13, 12 ו-7) והורה להם לא לצאת מחדר הכושר בנצרת עילית בו שהו אותה עת. מאוחר יותר באותו יום, כך לפי כתב האישום, הגיעו העוררים יחד עם שניים נוספים שאינם ידועים למשיבה, לחדר הכושר כשהם בגילופין. מוריס החזיק בידו בקבוק שבור ופריד עטה כפפות וכובע שחורים. בהמשך תואר כי מוריס נכנס לחדר הכושר, נעץ מבטים בילדי המתלונן ויצא. העוררים קראו לילדי המתלונן לצאת החוצה ומשלא נענו התקרבו העוררים שוב לחדר הכושר. בשלב זה, כך תואר, הגיע ראשד למקום ונעמד בין העוררים לבין הדלת, ובתגובה החלו העוררים לדחוף את ראשד ולאיים עליו ואילו שני האחרים נמלטו. לפי כתב האישום, בשלב זה הגיעו למקום, לבקשת ראשד, שוטר נוסף ומתנדב שהבחינו במתרחש והתקרבו במטרה לעצור את העוררים, אלא שראשד עצמו אמר אז שהאירוע הסתיים ובכך מנע את המעצר. העוררים עזבו את המקום, לא לפני שאמרו לראשד שהם בדרכם לביתו. בהמשך לאותו אירוע, בשעות הלילה של אותו היום, הגיע פריד לבית אחיו של ראשד ואיים עליו.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 1.7.2013 קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא השופט א' אברהם) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים ככל שהם מתייחסים לעבירות האיומים ולתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. עם זאת, סבר בית המשפט כי אין בחומר הראיות לכאורה כדי לבסס בעוצמה הנדרשת את כוונת העוררים לחטוף את ילדי המתלונן, לא כל שכן למטרת רצח או סחיטה. עוד ציין בית המשפט כי בתיק זה רב הנסתר על הגלוי וכי מתוך חומר החקירה אין זה ברור מהו הרקע למעשים המתוארים בכתב האישום. בית המשפט הוסיף וקבע עם זאת כי עבירות האיומים ותקיפת שוטר מבססות כשלעצמן עילה למעצרם של העוררים במקרה דנן וזאת משום מסוכנותם, ובהינתן עברם הפלילי שהינו מכביד ביותר וכולל הרשעה בעבירות דומות. ואולם, בית המשפט סבר כי יש הצדקה לבחון במקרה דנן חלופות מעצר ולשם כך הורה על הכנת תסקירי מעצר בעניינם של העוררים וקבע דיון המשך ליום 23.7.2013.

3.        ביום 23.7.2013, לאחר שעיין בתסקירי המעצר שהוכנו, הורה בית המשפט קמא על מעצר העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מתסקיר המבחן בעניינו של מוריס עולה כי כבר בגיל צעיר הסתבך בפלילים ולחובתו מאסרים חוזרים. כמו כן צוין כי מוריס דחה את ההצעה לשלבו במסגרת טיפולית סגורה המיועדת למכורים לסמים וכן כי ניסיונות קודמים לשקמו לא צלחו. עוד צוין כי בשנת 2011 שהה מוריס במעצר בית עם איזוק אלקטרוני, אותו הפר וכי שירות המבחן העריך שמאפייני אישיותו של מוריס והתמכרותו לסמים מגבירים את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד ואף פסל את חלופת המעצר שהוצעה בשל כך שהמפקחות שהוצעו (אחותו וגיסתו של מוריס) אינן מתאימות וכן בשל כך שבית המשפחה שהוצע כחלופה נמצא בקרבת ביתו של המתלונן. אשר לפריד ציין בית המשפט כי עיון בתסקיר המעצר החלקי שהוגש בעניינו מלמד כי פריד דרש להפסיק את השיחה עם קצין המבחן לאחר זמן קצר וכי התנהגותו התאפיינה בחוסר שיתוף פעולה ובתוקפנות. נוכח האמור בתסקירי המבחן קבע בית המשפט כי "קשה לראות חלופה, העשויה להלום את מסוכנותם" של העוררים וציווה על מעצרם עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף וציין באותה החלטה כי העוררים עצמם סרבו להתייצב בפניו לדיון ההמשך ובנסיבות אלה, ראה לקיים את הדיון בלא נוכחותם. ראוי לציין עם זאת כי באותו הדיון נכחו וטענו מטעמם עורכי הדין עבודי פאהום וארז מושקוביץ, שמונו על ידי הסנגוריה הציבורית.

4.        ביום 18.7.2013 (לאחר מתן ההחלטה הראשונה מיום 1.7.2013 ובטרם ניתנה ההחלטה הנוספת מיום 23.7.2013), הגישו העוררים עצמם, ללא ייצוג, ערר על החלטת בית המשפט קמא מיום 1.7.2013 בו הלינו על כך שבית המשפט קמא לא קבע באופן מפורש האם יש להותירם במעצר עד להחלטה אחרת ועל כך שלמרות זאת נותרו במעצר. בעקבות ערר זה נתבקשה התייחסות עורכי דין פאהום ומושקוביץ מטעם הסנגוריה הציבורית לאמור בערר (כמי שייצגו אותם בהליך המעצר כולו) וזאת בייחוד הינתן העובדה כי דיון ההמשך נקבע ליום 23.7.2013 (ראו החלטתי מיום 18.7.2013). ב-21.7.2013 הודיעו עורכי הדין פאהום ומושקוביץ כי הערר מיום 18.7.2013 לא הוגש על דעתם וכי הם אינם רואים טעם בקיום הליך הערר נוכח דיון ההמשך הקבוע בבקשת המעצר ביום 23.7.2013. לכך נתבקשה התייחסות העוררים (ראו החלטתי מיום 22.7.2013) אך אלה הודיעו בתגובתם מיום 8.8.2013 כי עורכי הדין פאהום ומושקוביץ פוטרו על ידם וכי הם עומדים על קיום הדיון בערר שהגישו והוסיפו כי בינתיים נתקבלה ההחלטה בדיון מיום 23.7.2013 לעוצרם עד תום ההליכים וביקשו לפסול גם החלטה זו ולשחררם לאלתר בציינם כי זו נתקבלה שלא בנוכחותם.

           באותו שלב הודיעה הסנגוריה הציבורית כי מונו מטעמה עורכי דין חדשים לייצוג העוררים (עורכי הדין פוקרא וחדאד) ונקבע דיון בערר ליום 20.8.2013 אליו הוזמנו גם עורכי דין אלה.

5.        בדיון מיום 20.8.2013 אישרו העוררים כי עורכי הדין פוקרא וחדאד אכן מייצגים אותם וביקשו כי יטענו בשמם. לצורך המעצר לא חלקו העוררים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המתייחסים לאיומים ולתקיפה סתם בהדגישם כי אין מדובר בתקיפת שוטר, משום שלטענתם ראשד פעל באירוע כאדם פרטי. עוד נטען כי כנגד ראשד הוגשה על ידם תלונה למח"ש בגין אירוע אחר בו לדבריהם ביקש מהם להשליך רימון על ביתה של משפחה מסויימת והם סירבו לכך. לטענתם הדבר מקרין על עוצמת הראיות בהליך דנן ככל שהן נסמכות על עדותו של ראשד וכן הם טוענים כי על רקע זה חשו העוררים חוסר אמון כלפי גורמי אכיפת החוק וזוהי, בין היתר, הסיבה להתנהגות שהפגין פריד בפני קצין המבחן. אשר לחלופת המעצר ציין עורך הדין פוקרא בשם מוריס כי אין בידו להציע חלופה אחרת אך הציע להוסיף לפיקוח אחותו וגיסתו גם איזוק אלקטרוני ואילו עורך הדין חדאד ביקש לשחרר את פריד למעצר בית בבית בבית אימו תחת כל תנאי שימצא בית המשפט לנכון. לבסוף טענו העוררים כי החלטת בית המשפט קמא לעוצרם עד תום ההליכים ניתנה בהיעדרם וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).  

6.        המשיבה ביקשה לדחות את הערר והדגישה כי לשני העוררים עבר פלילי כבד הכולל מאסרים חוזרים והרשעות בעבירות איומים וכן בעבירות של החזקה ויבוא סמים. המשיבה הוסיפה וציינה בהקשר זה כי מוריס השתחרר ממאסרו האחרון כחודשיים בלבד טרם האירוע המתואר וכי לעוררים אורח חיים התמכרותי והטעימה כי התסקיר בעניינו של מוריס מלמד כי ניסיונות שיקום וגמילה קודמים לא צלחו. עוד הדגישה המשיבה כי בעבר שוחרר מוריס למעצר בית באיזוק אלקטרוני, אך הוא הפר אותו. לפיכך טוענת המשיבה, אין לתת אמון במוריס ולשחררו לחלופת מעצר. בעניינו של פריד ציינה המשיבה כי הוא לא שיתף פעולה עם שירות המבחן והתנהג בתוקפנות, על כן לא ניתן היה כלל להשלים את התסקיר בעניינו. מטעמים אלה סבורה המשיבה כי אין בחלופות מעצר כדי לאיין את מסוכנות העוררים במקרה דנן. לבסוף ובכל הנוגע להיעדרם של העוררים מן הדיון שהתקיים בעניינם ביום 23.7.2013 ציינה המשיבה כי בית המשפט קמא נאלץ להורות על מעצר העוררים שלא בנוכחותם מפני שהם סרבו להתייצב לדיון.

7.        דין הערר להידחות.

           העוררים מואשמים בביצוע עבירות של ניסיון חטיפה לשם רצח או סחיטה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים. העוררים אינם חולקים על דבר קיומן של ראיות לכאורה המבססות את האישומים בעבירות האיומים ותקיפה סתם ולצורך הדיון בערר אסתפק בכך שכן, כפי שציין בית המשפט קמא, די בראיות לכאורה לקיומן של עבירות אלה כדי לבסס עילת מעצר בשל מסוכנות (סעיף 21 לחוק המעצרים). מסוכנות זו מועצמת במקרה דנן נוכח עברם הפלילי המכביד של העוררים הכולל הרשעות רבות  בעבירות חמורות של סמים, אלימות ורכוש, בגינן ריצו מאסרים חוזרים. תסקירי המעצר בעניינם של העוררים מצביעים אף הם על המסוכנות הנשקפת מהם ועל הסיכון להישתנותה של התנהגות עבריינית מצידם. בעניינו של מוריס, תסקיר המעצר מלמד כי נוכח מאפייני אישיותו והתמכרותו לחומרים פסיכואקטיביים קיים סיכון מוגבר להישנות התנהגות עבריינית, ובעניינו של פריד התרשם שירות המבחן כי הוא אינו מוכן לשתף פעולה ואינו מעוניין בעזרתם לצורך בחינת חלופת מעצר. מכלול הנסיבות ובהן ביצוע לכאורה של העבירות המיוחסות להם לאור יום, העובדה כי אלה הופנו, לכאורה, כלפי קטינים צעירים מאוד, עברם הפלילי הכבד של העוררים והתרשמותו השלילית של שירות המבחן, כל אלה די בהם על מנת לשכנע כי שחרור העוררים לחלופת מעצר יש בו משום נטילת סיכון ממשי לשלום הציבור. אוסיף ואעיר כי שירות המבחן התרשם כי החלופה שהוצעה על ידי מוריס אינה ראויה ולטעמי הוספת איזוק אלקטרוני כפי שהוצע על ידי עורך הדין פוקרא אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. זאת, בין היתר נוכח העובדה שבעבר הפר מוריס מעצר בית בתנאים דומים. חלופת המעצר אותה העלה עורך הדין חדאד בשם פריד במהלך הדיון בערר לא נבדקה כלל על ידי שירות המבחן או על ידי בית המשפט קמא ועל כן, אין מקום כי תיבחן לראשונה בשלב הערר. לבסוף אציין כי משסירבו העוררים להתייצב בפני בית המשפט קמא, לא ראיתי פגם בהחלטתו לקיים את הדיון בהיעדרם (ראו והשוו: בש"פ 779/04 אשרף נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (26.1.2004); בש"פ 196/97 מרטינז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 591, 595 (1997).

           בשולי הדברים אציין כי יש צדק מסויים בטענת העוררים לפיה היה על בית המשפט קמא לציין בהחלטתו מיום 1.7.2013 באופן מפורש כי הוא מורה על מעצרם עד החלטה אחרת וזאת בצד החלטתו לקבל תסקירי מעצר ולקיים דיון המשך ביום 23.7.2013. יחד עם זאת, למקרא האמור בהחלטה אין ספק כי לכך כיוון בית המשפט ומדובר על כן בהשמטה אשר גם אם יש בה טעם לפגם אין בה כדי להוליך אל המסקנה כי היא מחייבת את שחרורם של העוררים.

           מן הטעמים שפורטו, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ט"ז באלול התשע"ג (‏22.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: